הסרט "לכשכש בכלב" (Wag the Dog), שיצא לאקרנים בשנת 1997, הוא סאטירה פוליטית שנונה, חדה ומרה, המשלבת דרמה עם קומדיה שחורה באופן מעורר מחשבה. בבימויו של בארי לוינסון, הסרט מציע מבט ציני ומצמרר על מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקאית, ובפרט על הדרך שבה מניפולציות תקשורתיות יכולות להנדס את דעת הקהל ולהסיח את הדעת מאירועים מטרידים.
הסרט מתרחש בימים הסמוכים לבחירות לנשיאות ארצות הברית, כאשר הנשיא המכהן מסתבך בפרשיית מין בבית הלבן עם נערה בת שמונה-עשרה. כדי למנוע שערורייה שתפגע בבחירתו מחדש, מזמנת יועצת התקשורת הנשיאותית את קונרד ברין, יועץ תדמית מבריק ומניפולטיבי, שתפקידו להעלים את הסיפור מהכותרות. הפתרון שהוא מציע: ליזום מלחמה מזויפת עם מדינה זרה כדי להסיט את דעת הקהל. במהרה הוא מגייס מפיק הוליוודי מוכשר להפקת קמפיין התעמולה, ויחד השניים יוצרים מציאות אלטרנטיבית שמתחילה להשפיע על העולם כולו.
על ההפקה והקשר למציאות
הסרט מבוסס באופן רופף על ספרו של לארי בין בלבין, "American Hero", אך התסריט שונה באופן משמעותי מהמקור. את התסריט כתב דייוויד מאמט, מה שמורגש היטב בדיאלוגים החדים, הקצביים והמתוחכמים. אחת הסיבות שהסרט זכה לתהודה כה רחבה הייתה סמיכות יציאתו לפרשת מוניקה לוינסקי והנשיא ביל קלינטון, שאירעה חודשים ספורים לאחר הבכורה. הצופים לא יכלו להתעלם מהדמיון המצמרר בין המציאות לבדיה הקולנועית, והסרט הפך באחת לסמל תרבותי, כמעט נבואי.
ההפקה עצמה הייתה צנועה יחסית במונחים הוליוודיים, עם תקציב שנע סביב ה-15 מיליון דולר, אך הצוות האמנותי והמשחק המרשים הפכו אותו ליצירה בולטת שנכנסה לפנתיאון של הקולנוע האמריקאי. הצילום של רובי גרינברג תומך היטב באווירה היבשה אך הקודרת של הסרט, והעריכה של סטיוארט לינדן מוסיפה לקצב המהיר של ההתפתחויות. הסרט נע בין חדרי ישיבות אפלוליים, אולפנים מאולתרים ושדות קרב מזויפים, מה שמעניק לו תחושת דחיפות וריאליזם.
השחקנים והדמויות
הקאסט של "לכשכש בכלב" מרשים במיוחד, בראשו עומדים שניים מהשחקנים הגדולים בדורם: דסטין הופמן ורוברט דה נירו. דה נירו מגלם את קונרד ברין, היועץ הפוליטי הכריזמטי, באיפוק מרשים. זהו תפקיד שמחייב נוכחות שקטה אך מוחלטת, ודה נירו מביא לתפקיד תחושת שליטה שמהדהדת בכל מילה ובכל מחווה.
לעומתו, דסטין הופמן משחק את סטנלי מוטס, מפיק הוליוודי מוגזם, גחמני ובלתי ניתן לריסון. הדמות מבוססת בחלקה על דמותו האמיתית של המפיק רוברט אוונס, והופמן אף ניסה לחקות את סגנונו ואת קולו של אוונס. הופמן מצליח לאזן בין ליצנות גרוטסקית לבין תחושת פגיעות אמיתית, עד שבשלב מסוים הדמות שלו הופכת לטראגית כמעט כמו שהיא קומית.
תפקידי המשנה כוללים את אן הייש המצוינת כיועצת התקשורת הנשיאותית, דניס לירי כעוזרו של המפיק, ווילי נלסון בתפקיד מלחין הפסקול הפטריוטי המזויף, ווודי הרלסון כחייל מומצא שהופך לגיבור לאומי. כל אחת מהדמויות נושאת עליה אלמנט סאטירי אחר של התרבות האמריקאית: פוליטיקה, תעשיית הבידור, תקשורת, פטריוטיזם מזויף והאשליה של גיבורי מלחמה.
עלילה והתפתחות נרטיבית
העלילה של הסרט נעה במהירות, כמעט בקצב של מהדורת חדשות חיה. לאחר שמתגלה הסקנדל בבית הלבן, נשלף במהירות תרחיש דמיוני של מלחמה עם אלבניה. הסיבה שנבחרה דווקא אלבניה? "אף אחד לא יודע כלום על אלבניה", כפי שאומר קונרד ברין. יחד עם המפיק, הם מתחילים לביים סרטוני תעמולה המציגים פליטים, הפצצות ודיווחים מהשטח.
הסרט הופך לפרודיה על האופן שבו התקשורת והציבור ממהרים להאמין למה שמוקרן להם, כל עוד זה עטוף באסתטיקה הנכונה ומגובה בסיפור רגשי. כשנראה שהסיפור מתחיל לדעוך, ממציאים "גיבור מלחמה" בשם שומן, שמתווסף לעלילה רק כדי לעורר מחדש את גל האהדה הפטריוטית. תהליך הפיכת שקר גס לסיפור לאומי נוגע בדיוק בנקודת העיוורון של תרבות הרייטינג והקונספירציה.
היבטים סאטיריים ופוליטיים
הסרט מציג בצורה בוטה אך משעשעת את השאלה המרכזית: מהי אמת בעידן של תקשורת המונית? דרך המניפולציות של הדמויות, הקהל לומד כיצד הציבור יכול להולעט, ואפילו לשתף פעולה עם הבדיה, כל עוד היא עונה על הצורך הרגשי או הלאומי שלו.
ביקורתו של הסרט נמתחת לא רק כלפי הפוליטיקאים, אלא גם כלפי הוליווד, העיתונות והקהל עצמו. ההנחה הסאטירית שמלווה את הסרט היא שלא משנה מה קרה בפועל, אלא איך מציגים את זה. התוצאה היא קומדיה שמותירה טעם מריר, ותחושת אי-נוחות שרק מתחזקת ככל שהצופה מבין כמה קרוב זה למציאות.
ביקורות והתקבלות ציבורית
עם יציאתו, "לכשכש בכלב" התקבל באהדה על ידי מבקרים רבים. מבקרים כמו רוג'ר איברט שיבחו את התסריט החריף ואת ההופעות הראשיות, במיוחד את דסטין הופמן שזכה במועמדות לפרס האוסקר על תפקידו. הסרט עצמו היה מועמד לשני פרסי אוסקר: תסריט מעובד ושחקן ראשי.
הצופים נחלקו בין כאלה שראו בו אזהרה ברורה על כוחה של התקשורת לבין כאלה שצחקו, אך חשו אי נוחות מהמסר. ברבות השנים, הסרט הפך למושג עצמאי בשפה הציבורית. הביטוי "לכשכש בכלב" נכנס לשיח כתיאור למניפולציה תקשורתית שנועדה להסיט את תשומת הלב.
מורשת והשפעה
הסרט ממשיך להיות רלוונטי גם כיום, אולי אף יותר משהיה בשנות התשעים. בעידן הפייק ניוז, המדיה החברתית והפרסונליזציה של מידע, "לכשכש בכלב" מצטייר לא כפרודיה אלא כתיאור ריאליסטי מדאיג של מה שמתחולל מאחורי הקלעים.
יותר מכל, הסרט הוא קריאת אזהרה מחויכת: אל תאמינו למה שאתם רואים, ודעו לשאול מי הרוויח מהסיפור שסיפרו לכם. "לכשכש בכלב" אינו רק סרט, אלא ניסוי תודעתי בתחפושת של קומדיה.
כתוביות בחינם לסרט לכשכש בכלב (1997)
כתוביות בעברית בחינם ללכשכש בכלב
