"העיתון" (The Post), סרט דרמה פוליטית מרתק משנת 2017, מביא למסך סיפור אמיתי ומטלטל שמתרחש בארצות הברית של תחילת שנות השבעים. במרכז העלילה ניצבת מערכת העיתון "הוושינגטון פוסט", שנקלעת למערבולת ציבורית, פוליטית ואתית בעקבות חשיפתם של מסמכי הפנטגון — דו"ח ממשלתי סודי שחשף עשורים של הסתרות, שכתוב של עובדות ושקרים מצד ממשלות אמריקאיות בנוגע למעורבות הצבאית של ארצות הברית בווייטנאם.
הסרט מגולל את הדילמה הניצבת בפני עורכי ובעלי העיתון, כאשר הם נדרשים לבחור בין אחריות עיתונאית כלפי הציבור ובין נאמנות לממשל ולסדר הקיים. במרכז ההתלבטות נמצאת קת'רין גראהם, מו"לית העיתון, שצריכה להחליט האם לפרסם את המסמכים בניגוד להוראות הממשל — צעד שעלול להביא לקריסת עיתונה, לפשיטת רגל ואף למעצר. לצידה ניצב העורך הראשי בנג'מין בראדלי, שדוחף לפרסום מתוך אמונה בלתי מתפשרת בחשיבות חופש העיתונות. הסרט בוחן את המאבק הזה, לא רק דרך עימותים משפטיים ופוליטיים אלא גם דרך שאלות של מוסר, נאמנות, אומץ לב ואחריות אזרחית.
הפקה ובמאי
הסרט הופק ובוים על ידי סטיבן ספילברג, אחד הבמאים הידועים והמוערכים בהיסטוריה של הקולנוע. בניגוד להפקות קולנועיות רבות, "העיתון" עבר תהליך יצירה מזורז במיוחד. ההפקה כולה, מהשלב הראשוני של תסריט ועד להקרנה הראשונה, נמשכה פחות משנה. הסיבה לכך הייתה החשיבות הפוליטית והציבורית שספילברג זיהה בסיפור, במיוחד לנוכח האקלים הפוליטי של תקופת יציאת הסרט בשנת 2017, בעידן של מתחים מחודשים בין התקשורת לשלטון בארצות הברית.
ההפקה הצליחה לשחזר במדויק את רוח התקופה, החל מהתלבושות ועד לתפאורה, תוך תשומת לב קפדנית לפרטים הקטנים של שנות השבעים. הצילום, שבוצע על ידי יאנוש קמינסקי, הצליח ללכוד את המתח בין המרחב הציבורי של וושינגטון הבירוקרטית לבין התחושות האישיות והקונפליקטים הפנימיים של הדמויות.
צוות שחקנים ודמויות
הסרט מתגאה בקאסט מרשים במיוחד, ובראשו עומדים מריל סטריפ וטום הנקס. סטריפ מגלמת את קת'רין גראהם, אישה שנכנסת לתפקיד מוביל בעיתון לאחר מות בעלה, וצריכה לבסס את עצמה בעולם גברי ועוין. הדמות שלה מוצגת ברגישות רבה, עם התפתחות הדרגתית מנקודת פתיחה של היסוס ועד לעמידה נחושה והיסטורית מול המערכת. סטריפ מצליחה להעניק לדמותה עומק, עדינות ועוצמה, והיא הייתה מועמדת לפרס האוסקר על הופעתה.
טום הנקס, בתפקיד בנג'מין בראדלי, מביא למסך נוכחות כריזמטית, מלאת תשוקה ודחיפות עיתונאית. הוא מגלם עורך ראשי שחי ונושם את העיתונות, אך גם יודע את מגבלות הכוח, במיוחד כאשר הוא מתמודד מול ידידים מהאליטה הפוליטית שאותם הוא נדרש לבקר בחריפות. הכימיה בין הנקס לסטריפ מעניקה לסרט ממד נוסף, רגשי ומורכב.
ז'אנר וסגנון
"העיתון" משתייך לז'אנר הדרמה ההיסטורית, עם אלמנטים בולטים של מתח פוליטי ועיתונאי. הסרט אינו מסתפק בשחזור עובדות היסטוריות, אלא מצליח להכניס את הצופה לעומק המתח הפנימי שבו חיה הדמוקרטיה האמריקאית בעת משבר. מבחינה סגנונית, הסרט מתכתב עם יצירות קולנועיות קלאסיות על עיתונות חוקרת, כגון "כל אנשי הנשיא", ומחייה את המסורת הזו דרך סיפור עדכני ורלוונטי.
העריכה הקצבית והדיאלוגים החדים יוצרים תחושת דחיפות מתמשכת, תוך שימור עלילה ברורה ואפקטיבית. המוזיקה של ג’ון ויליאמס, ששיתף פעולה עם ספילברג לאורך עשורים, מוסיפה נדבך רגשי מהותי בלי להשתלט על הסצנות, אלא מדגישה את הרגעים הדרמטיים בדיוק נדרש.
עלילה ונושאים מרכזיים
העלילה נפתחת ברקע המעורבות האמריקאית בווייטנאם, תוך שהיא מציגה את הדלפת מסמכי הפנטגון לידיו של העיתונאי דניאל אלסברג. למרות שה"ניו יורק טיימס" מפרסם חלק מהמידע, הממשל עוצר את ההדלפה באמצעות צו משפטי. בשלב זה נכנסת "הוושינגטון פוסט" לתמונה, עם גישה למסמכים ועם החלטה גורלית: האם להפר את האיסור החוקי ולפרסם, או לשתף פעולה עם השלטון ולהימנע מהסתבכות?
במהלך הסרט, הקונפליקט אינו רק משפטי או פוליטי. הוא מתרחש גם במישור האישי של קת'רין גראהם, הנקרעת בין מחויבותה לחברה, לפועלי העיתון ולחבריה בממסד. גראהם מפתחת קול עצמאי לאורך הסיפור, והופכת מסמל של מהוססות למופת של אומץ נשי, דווקא בתוך חברה גברית שלא ממהרת לקחת נשים ברצינות.
ביקורת והשפעה
עם יציאתו, זכה הסרט לביקורות חיוביות רבות. מבקרים שיבחו את המשחק, הבימוי והמסר הציבורי הברור שלו. הסרט התקבל כתגובה הולמת לאקלים הפוליטי של שנות ה-2010, במיוחד בעידן שבו נשיא אמריקאי מתעמת עם כלי התקשורת על בסיס יומי. המבקרים ראו בו לא רק יצירה קולנועית מרשימה, אלא גם קריאה לפעולה — תזכורת לחשיבותם של חופש העיתונות, יושרה מקצועית ואומץ אזרחי.
הסרט הועמד לשני פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר והשחקנית הראשית, והוזכר רבות בדיונים ציבוריים על תפקידה של התקשורת הדמוקרטית. מעבר לפרסים, הוא השפיע על תפיסות ציבוריות בנוגע ליחסי תקשורת-שלטון, והמחיש כיצד היסטוריה יכולה לשמש כתמרור אזהרה, אך גם כהשראה.
מורשת וחשיבות
"העיתון" אינו רק סרט העוסק בעבר, אלא יצירה המדברת אל ההווה. הוא בוחן את הגבולות הדקים בין ציות לאמת לבין נאמנות לרשות, ומזכיר לצופה שהדמוקרטיה איננה מובנת מאליה. דרך דמויות מורכבות, עימותים דרמטיים ושחזור היסטורי מדויק, הסרט הופך לכלי תרבותי שמעלה שאלות נוקבות ומסר עיתונאי חד-משמעי.
בכך, הוא חוצה את גבולות הז'אנר ההיסטורי והופך ליצירה נצחית, שעוסקת במהותו של השלטון, בחובתה של העיתונות ובכוחה של אישה אחת לשנות את מהלך ההיסטוריה.
כתוביות בחינם לסרט העיתון (2017)
כתוביות בעברית בחינם להעיתון
