"מעשה בהרג" הוא סרט תיעודי יוצא דופן בבימויו של ג'ושוע אופנהיימר, אשר יצא לאקרנים בשנת 2012. הסרט מתמקד בטבח ההמוני באינדונזיה במהלך שנת 1965, אשר בו נרצחו מאות אלפי בני אדם בחסות המשטר החדש שקם במדינה בעקבות הפיכה צבאית. הסרט בוחן את האירועים הללו דרך נקודת מבט ייחודית ומטלטלת: עדויותיהם של הרוצחים עצמם, שמוזמנים לשחזר את פשעיהם בסגנונות קולנועיים שונים על פי בחירתם. במקום תיעוד של קורבנות או של מוסדות חקירה, הסרט עוקב אחר הרוצחים לשעבר, שנהנים ממעמד של גיבורים וממשיכים לחיות את חייהם מבלי לחוש חרטה. האופן שבו הם מציגים את הזוועות שביצעו, בגאווה ולעיתים בהומור גרוטסקי, מהווה את לב הסרט ואת מקור הזעזוע שלו.
הפקה וייחודיות סגנונית
הפקת הסרט ארכה למעלה מעשר שנים, ונעשתה תחת נסיבות פוליטיות וחברתיות מורכבות במיוחד. ג'ושוע אופנהיימר, יוצר הסרט, פעל תחת איומים ממשיים על בטיחותו ובטיחות הצוות המקומי. בשל כך, רבים מהמשתתפים האינדונזים שעסקו בהפקה אינם מזוהים בשמם המלא, ולעיתים קרובות הקרדיט ניתן ל"אנונימי". הסרט הופק בשיתוף פעולה בין יוצרים ממדינות שונות, בהן דנמרק, נורווגיה ובריטניה, וקיבל תמיכה מפסטיבלים ומוסדות קולנוע ברחבי העולם, ביניהם גם הדוקאביב בישראל.
ייחודו הסגנוני של הסרט טמון בשילוב בין תיעוד לבין עיבוד קולנועי יצירתי. אופנהיימר מאפשר לרוצחים לשחזר את מעשיהם באמצעות סצנות דרמטיות, מחזות גרנדיוזיים, ואף מחזמרים. שיטות השחזור נעות בין פילם נואר, מערבונים וסרטי גנגסטרים, ובכך יוצר הסרט מרחב סוריאליסטי שדרכו נחשפת עוצמת ההדחקה והנרמול של האלימות. הז'אנר של הסרט מתפרש על הגבול בין תיעוד לבין אמנות מושגית, והוא מערער על גבולות הז'אנר הדוקומנטרי באופן שמעורר דיון ביקורתי עמוק.
בעלי תפקידים מרכזיים והשפעתם
ג'ושוע אופנהיימר, הבמאי, הוא דמות מפתח לא רק מבחינת ניהול ההפקה אלא גם כבעל חזון רעיוני עמוק. בעבודתו הקולנועית הוא מבקש לחשוף את הדינמיקה של כוח, זיכרון והצדקה עצמית, וב"מעשה בהרג" הוא מצליח לבטא את הרעיונות הללו באופן פורץ דרך. לצידו פעל גם ההיסטוריון תיאו אנוואר קונגו, אחד מהרוצחים הראשיים והדמות המרכזית בסרט. קונגו עצמו, שהיה אחראי באופן אישי להרג של מאות אנשים, מצטייר לא רק כדמות מרושעת אלא גם כמי שנקרע בין גאווה לבין זיק של מודעות מאוחרת למעשיו.
הצוות המצולם כולל חברי מיליציות לשעבר, ראשי כנופיות, פוליטיקאים לשעבר ועיתונאים. כל אחד מהם משתף פעולה עם ההפקה לא כדי להתוודות, אלא מתוך רצון לבסס את נרטיבו ההירואי. האינטראקציה בין אופנהיימר לבין המרואיינים ניכרת היטב לאורך הסרט, והיא מבוססת על מניפולציה הדדית: הבמאי מעניק לרוצחים תחושת שליטה, אך תוך כדי כך מציב מראה אל מול פניהם ואל מול הצופה.
עלילה ונרטיב קולנועי
הסרט אינו מציג עלילה ליניארית טיפוסית, אלא נבנה כסדרה של סצנות שחזור, שיחות וקטעי מעבר המשלבים בין ההווה לבין העבר. הדמות המרכזית, תיאו אנוואר קונגו, הופכת לדמות כמעט טרגית ככל שהסרט מתקדם. בתחילה הוא נראה נהנה מהשחזורים, לובש תחפושות, מצטלם ברוח טובה ואפילו מתגאה ביעילות השיטות שבהן חנק את קורבנותיו. אך ככל שהשחזורים מתקדמים ונעשים יותר מפורטים וגרפיים, כך חודרת בהדרגה תחושת דיסוננס בין דימוי העצמי שלו לבין המציאות שהוא נאלץ להתעמת איתה.
הנרטיב מגיע לשיאו לקראת סוף הסרט, כאשר קונגו מתמוטט נפשית לאחר שהוא "מגלם" את הקורבן עצמו באחת מהשחזורים. זוהי נקודת המפנה הרגשית החשובה ביותר, שבה נחשפת לראשונה האפשרות להכרה מוסרית, גם אם מאוחרת ומעורפלת. אף על פי שהסרט אינו מספק קתרזיס מלא, הוא מציע רגעים של סדק במעטה ההכחשה שמלווה את הדמויות לאורך רוב העלילה.
ביקורות והשפעה עולמית
"מעשה בהרג" התקבל בהתפעלות רבה בקהילת הקולנוע הבינלאומית ונחשב לאחד הסרטים התיעודיים החשובים של המאה ה-21. הוא זכה בפרסים יוקרתיים בפסטיבלים שונים, כולל בפסטיבל ברלין, פסטיבל טורונטו ובפסטיבל תל אביב. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2014, וספג שבחים גם מבמאים בעלי שם כמו ורנר הרצוג וארול מוריס, ששימשו גם כמפיקים בפועל. המבקרים שיבחו את הסרט על האומץ שבו הוא חושף את מנגנוני ההכחשה והצדקה של אלימות פוליטית, על החדשנות הקולנועית ועל העוצמה הרגשית שהוא מעורר.
בצד השבחים, הסרט עורר גם סערות פוליטיות. ממשלת אינדונזיה ניסתה להמעיט מחשיבותו ואף למנוע את הפצתו במדינה. עם זאת, הקרנות מחתרתיות נערכו ברחבי אינדונזיה, והסרט הפך לכלי חשוב בדיון המקומי על זכויות אדם, אחריות לאומית וזיכרון קולקטיבי.
השפעות תרבותיות ומוסריות
הסרט עורר דיון רחב היקף גם באקדמיה, והפך לאבן שיחה מרכזית בתחומים כמו אנתרופולוגיה, קולנוע, פסיכולוגיה פוליטית ואתיקה. הוא נלמד באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם, ומשמש דוגמה מובהקת לשימוש בכלים של מחקר איכותני ככלי לניתוח תופעות חברתיות, אידאולוגיות והבניות של זהות קולקטיבית. דרך העמדת המצלמה כעד פעיל, והאינטראקציה הייחודית שבין הבמאי למרואיינים, מצליח הסרט להאיר את הדינמיקות הסמויות שבין זיכרון, הכחשה והצדקה מוסרית של אלימות. המחקר האיכותני, שבבסיס הגישה התיעודית של אופנהיימר, אינו רק משקף את המציאות, אלא מפרק אותה לגורמיה התרבותיים והנפשיים, ומאפשר הבנה עמוקה של מנגנוני שליטה, שפה, טראומה והדחקה בחברות פוסט-אלימות.
מעבר לכך, "מעשה בהרג" הפך לטקסט חי המשמש חוקרים ומרצים ככלי לדון בסוגיות של אתיקה מחקרית, גבולות הייצוג, וכן שאלות אפיסטמולוגיות הנוגעות לעצם האפשרות לתעד אמת בתוך מרחב טעון כל כך. הסרט גם הוליד המשך בשם "המבט של השתיקה", שבו אופנהיימר מפנה את המצלמה כלפי הקורבנות ובני משפחותיהם, לא כהיפוך פשוט של נקודת המבט, אלא כהשלמה מורכבת של הדיון בזיכרון, שתיקה, ומאבק עיקש לייצר משמעות בתוך מרחב שבו האמת ההיסטורית עדיין מוכחשת. יחד, שני הסרטים הללו מהווים תרומה ייחודית לא רק לקולנוע התיעודי, אלא גם למחקר החברתי כולו.
סיכום
"מעשה בהרג" הוא יצירה תיעודית חריגה, נוקבת ובלתי נשכחת. הוא פורץ את גבולות הז'אנר, חוצה את הקווים שבין תיעוד לאמנות, ובוחן מקרוב את נפש האדם כאשר היא ניצבת אל מול ההיסטוריה שלה עצמה. מדובר בסרט לא רק על עבר של הרג, אלא על ההווה שבו האלימות עדיין מהדהדת, מושתקת אך חיה. הסרט מזמין את הצופה לא רק לצפות, אלא גם להתמודד, לשאול, ולנסות להבין את המנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים שמאפשרים לאנשים להפוך לפושעי מלחמה – ולהמשיך להיחשב לגיבורים.
כתוביות בחינם לסרט מעשה בהרג (2012)
כתוביות בעברית בחינם למעשה בהרג
