"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" (Solo: A Star Wars Story) הגיע לאקרנים במאי 2018 כסרט הביניים השני שהפיקה לוקספילם אחרי רכישתה בידי דיסני, וכניסיון לספר את מה שהסאגה תמיד השאירה כרמז: איך הפך נער רחוב מקורליה למבריח הכי מפורסם בגלקסיה. הרעיון נשמע בטוח והתקציב היה עצום, אבל ההפקה נקלעה למשבר חסר תקדים בזיכיון, וזה היה הסרט הראשון בשם "מלחמת הכוכבים" שהפסיד כסף. מאחורי הנסיבות האלה מסתתר סרט הרפתקאות פושעים מהודק למדי.
העלילה: שוד, בגידה וספינה שמחליפה בעלים
האן הצעיר וחברת ילדותו צ'י'רה מנסים להימלט מכוכב הלידה שלהם קורליה, עולם תעשייתי אפור שנשלט בידי כנופיות. הבריחה מצליחה רק בחלקה: האן עובר את שער היציאה, צ'י'רה נשארת מאחור. שלוש שנים אחר כך, אחרי גיוס כפוי לצבא האימפריאלי, הוא נתקל בכנופיית שודדים בהנהגתו של טוביאס בקט ומצטרף אליה יחד עם ווקי בשם צ'ובקה שהוא משחרר מבור כליאה. שוד רכבת כושל מותיר את החבורה חייבת סכום עתק לדריידן ווס, ראש ארגון הפשע קרימזון דון, ואצלו האן מגלה שצ'י'רה עדיין בחיים ומשמשת כיד ימינו.
התוכנית לכיסוי החוב היא גניבת קואקסיום, דלק על גולמי, ממכרות הכוכב קסל. לשם כך נדרשת ספינה מהירה, וכאן נכנס לתמונה לנדו קלריסיאן, מהמר קטן עם ארון בגדים גדול, ובבעלותו נשר המילניום. השוד עצמו הוא רק חצי מהסרט; החצי השני עוסק בשאלה מי בוגד במי, ובגילוי שקבוצת השודדים המסכה שרודפת אחריהם, בפיקודה של אנפיס נסט, היא למעשה גרעין מוקדם של המרד. הסיום מותיר את האן עם הספינה, בלי אשליות, ובדרך לפגישה עם בוס פשע בטאטואין.
שני במאים פוטרו, השלישי סיים את העבודה
ההפקה יצאה לדרך בפברואר 2017 בבימויים של פיל לורד וכריסטופר מילר, הצמד שעמד מאחורי "לגו: הסרט" ו"21 ג'אמפ סטריט". שיטת העבודה שלהם נשענת על אלתור, על ריבוי טייקים ועל חופש לשחקנים לסטות מהתסריט, וזה התנגש חזיתית עם התפיסה של קתלין קנדי ושל התסריטאי לורנס קסדן, שכתב את הסרט יחד עם בנו ג'ונתן וגם חתום על "האימפריה מכה שנית" ו"שובו של הג'דיי". ביוני 2017, אחרי כשלושה חודשי צילומים וכשלושה רבעים מהעבודה מאחור, השניים פוטרו וקיבלו קרדיט מפיקים בפועל בלבד.
רון האוורד, שהחליף אותם, סיים שלושה שבועות וחצי של צילומים ראשיים והוסיף חמישה שבועות של צילומים חוזרים שכיסו את רוב הסרט. גם העורך הוחלף, ופייטרו סקאליה נכנס במקום כריס דיקנס. התוצאה היא יצירה שכל צופה מנוסה יכול לזהות בה את המתח בין שתי גישות: קומדיית פשע מתפרעת שמנסה לצאת החוצה, וסרט הרפתקאות קלאסי ומסודר שמחזיק אותה במקום. האוורד עצמו טען שנשארו בסרט צילומים מהתקופה הקודמת, אבל הקרדיט הבימויי היחיד הוא שלו.
הקאסט: להיכנס לנעליים תפוסות מראש
אלדן ארנרייק קיבל את התפקיד הקשה ביותר האפשרי, לגלם דמות שהצופים מכירים בגרסה של הריסון פורד. הוא בחר לא לחקות, אלא לבנות גרסה צעירה ופחות מריר, מישהו שעדיין מאמין שהעולם חייב לו טובה. וודי הארלסון כטוביאס בקט מגלם את דמות המנטור בנוסח לונג ג'ון סילבר, מורה שכל שיעור שלו הוא בעצם הכנה לבגידה. אמיליה קלארק, שנודעה בעיקר ממשחקי הכס, מגלמת את צ'י'רה כדמות אטומה בכוונה, שלא ברור עד הסוף למי היא נאמנה.
הביקורות היו תמימות דעים בנוגע לדונלד גלובר. הלנדו שלו הוא הופעה של שחקן שהבין בדיוק איזה סוג של יוהרה מנומסת בילי די ויליאמס הביא לתפקיד, והחזיר אותה בלי חיקוי. לצידו פיבי וולר-ברידג' מדובבת את L3-37, דרואיד ניווט עם אג'נדה פוליטית משלה, אחת הדמויות המקוריות הבודדות שהסרט מייצר. תאנדי ניוטון מגלמת את ואל, יונאס סואוטמו את צ'ובקה, ארין קלימן את אנפיס נסט, ופול בטאני נכנס לתפקיד דריידן ווס בשלב הצילומים החוזרים, במקום מייקל קיי ויליאמס שלא היה פנוי.
מירוץ הקסל, או איך מתקנים משפט בן ארבעים שנה
ב"מלחמת הכוכבים" המקורי מ-1977 מתפאר האן בכך שעשה את מירוץ הקסל בפחות משנים עשר פרסק. פרסק הוא יחידת מרחק ולא יחידת זמן, והמשפט הפך לבדיחה מוכרת בקרב חובבי הסדרה. "סולו" בונה סצנה שלמה כדי להצדיק אותו: מירוץ הקסל הוא נתיב שמתפתל סביב מערבולת חלל, וקיצורו הוא הישג ניווט ולא הישג מהירות. האן מגיע לשנים עשר פרסק רק אחרי עיגול נדיב כלפי מטה, וגם על כך הוא זוכה להערה. זהו הרגע המובהק ביותר שבו הסרט מגדיר את עצמו: לא הרחבה של העולם, אלא שירות תחזוקה לפרטים קיימים.
הצילום של ברדפורד יאנג
ברדפורד יאנג, שהיה שנתיים קודם לכן המועמד השחור הראשון בהיסטוריה לאוסקר הצילום עבור "המפגש", הביא לסרט שפה חזותית שונה לחלוטין מזו של המותג. הוא צילם על פילם, בחשיפות נמוכות, עם מקורות אור מעטים ומוטיבציה ריאליסטית, כך שרוב הסרט מתרחש באפלולית של מכרות, ערפל וגשם. הבחירה הזו יצרה את המחלוקת הטכנית הגדולה של ההפצה: בהקרנות רבות התמונה נראתה כהה מדי, ולא מעט צופים דיווחו שקשה לעקוב אחרי סצנות הפעולה. יאנג הסביר שהגישה נועדה להעניק לעולם הפשע מרקם מלוכלך, אבל בפועל היא תרמה לתחושה שהסרט מתנהל בחלל צר וסגור. המוזיקה, לעומת זאת, זכתה לשבחים גורפים: ג'ון פאוול כתב פרטיטורה עשירה שנשענת על נושא חדש להאן שחיבר במיוחד ג'ון ויליאמס.
הכישלון בקופות והשלכותיו
הסרט הופץ פחות מחצי שנה אחרי "האחרון בג'דיי", בעיצומו של ויכוח ציבורי סוער סביב אותו סרט, ובמועד קיצי צפוף. הוא נפתח לסוף שבוע החלש ביותר שידע המותג, וגרף כ-393 מיליון דולר בעולם מול תקציב שהוערך בין 275 ל-300 מיליון דולר לפני שיווק, כשכדי לכסות את עצמו נדרש להגיע לכ-600 מיליון. הביקורות היו סבירות, שישים ותשעה אחוזים ברוטן טומייטוס, וציון הקהל בסינמהסקור עמד על מינוס A. הסרט קיבל מועמדות לאוסקר על האפקטים החזותיים.
ההשלכות היו מיידיות. לוקספילם הקפיאה את סדרת סרטי הביניים שנועדה להמשיך את "רוג' וואן" ואת "סולו", בוב אייגר הודה בפומבי שהמותג הוצף בסרטים בקצב מהיר מדי, ובוני מוקד ההשקעה עבר לטלוויזיה. סדרה על לנדו הוכרזה ב-2020 ועברה מאז גלגולים רבים בלי לצאת לדרך. במקביל צמח סביב הסרט קהל מעריצים שדורש המשך, בעיקר סביב דמותה של צ'י'רה ועולם התחתון שהסרט רק החל לפתוח.
מלחמת הכוכבים באירופה, ומה קורה בקרואטיה
"סולו" צולם באולפני פיינווד באנגליה, בהרי הדולומיטים באיטליה ובאיי הקנריים, והוא חלק ממסורת ארוכה שבה הפקות מלחמת הכוכבים מחפשות באירופה נופים שיכולים לשמש עולמות שלמים. התחנה הבולטת ביותר במסורת הזו נמצאת דרומה משם: במרץ 2016 צילם הצוות של "האחרון בג'דיי" במשך שבוע בדוברובניק, והעיר העתיקה שימשה כעיר הקזינו קנטו בייט. הרחובות המרוצפים והחזיתות האבניות עברו עיבוד דיגיטלי מועט, ולכן זהו אחד המקומות הבודדים בסאגה שבהם עיר אמיתית מתפקדת כמעט כעצמה. הצילומים האלה נוספו לרשימה מרשימה של הפקות שהפכו את העיר ליעד מרכזי של תיירות בקרואטיה, ומטיילים רבים שמגיעים לחומות מחפשים בהן היום גם את קנטו בייט וגם את קינגס לנדינג.