"סקס והעיר הגדולה 2" הוא הסרט השני והאחרון שנעשה על בסיס סדרת הטלוויזיה של HBO, והוא יצא לאקרנים בסוף מאי 2010, שנתיים בלבד אחרי הסרט הראשון. מייקל פטריק קינג, שכתב וביים גם את קודמו, בחר הפעם להרחיק את ארבע הגיבורות מניו יורק ולשלוח אותן למזרח התיכון. ההחלטה הזאת הפכה לציר שסביבו נסוב כמעט כל הדיון בסרט, בזמן אמת ובשנים שאחריו, והיא גם הסיבה שהסרט נזכר היום כאחד הכישלונות הביקורתיים הגדולים של העשור, למרות הצלחתו המסחרית.
העלילה: נישואים, שעמום ונסיעה
הסרט נפתח בחתונה של סטנפורד בלאץ' ואנתוני מרנטינו, שני דמויות משנה ותיקות של הסדרה, בטקס ראוותני שליזה מינלי עורכת בעצמה ושבו היא גם מבצעת גרסה לשיר של ביונסה. משם נפרשות ארבע עלילות מקבילות. קארי ברדשו נשואה למר ביג כשנתיים ומגלה שהשגרה הזוגית מתישה אותה יותר מכל משבר קודם. מירנדה הובס מתישה את עצמה במשרד עורכי דין שבו השותף המנהל החדש מתעלם ממנה עד שהיא מתפטרת. שרלוט יורק גולדנבלט טובעת בטיפול בשתי בנות קטנות וחוששת שבעלה הארי נמשך לאירן, המטפלת האירית הצעירה. סמנתה ג'ונס, בת חמישים ושתיים, מנהלת מלחמה יומיומית בגיל המעבר באמצעות תוספי הורמונים.
הפתרון מגיע בדמות הצעת עבודה: סמנתה נשכרת לנהל קמפיין יחסי ציבור עבור שייח' עשיר, וכחלק מהעסקה מוזמנות ארבע החברות לחופשה ממומנת באבו דאבי. שם מתפרקות ההגנות שלהן. תוספי ההורמונים של סמנתה מוחרמים בשדה התעופה, שרלוט מטלפנת הביתה בכפייתיות, וקארי נתקלת בשוק המקומי באיידן שו, הארוס לשעבר שלה, ומסיימת איתו ערב משותף בנשיקה. כשסמנתה נעצרת בעקבות התנהגות פומבית שנחשבת שם לעבירה, הקבוצה מתבקשת לעזוב את המדינה מוקדם. הסיום חוזר לניו יורק ולפיוס בין קארי לביג, שמעניק לה טבעת יהלום שחור.
מרוקו במקום אבו דאבי
קינג הסביר שהסרט נועד להיות בריחה מהמציאות בקנה מידה גדול יותר מקודמו, והצביע על קומדיות הזוהר של שנות השלושים כמקור השראה לסרט שנוצר בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי. ההשראה החזותית הגיעה מעולם של תיירות באיחוד האמירויות: מלונות יוקרה, שיירות מכוניות במדבר ותצוגת אופנה מתמשכת. אבו דאבי נבחרה בזכות המוניטין שלה כמרכז אופנה ובזכות היציבות הכלכלית היחסית שלה באותן שנים.
בפועל, הרשויות באמירויות סירבו להעניק להפקה אישורי צילום. הסירוב עיכב גם את הצילומים בניו יורק, שנדחו לסוף יולי 2009, ובסופו של דבר כל סצנות אבו דאבי צולמו במרוקו. הצילומים הראשיים נפתחו ב-1 בספטמבר 2009 והסתיימו בסוף אותה שנה, כשהחלק המרוקאי כלל בין היתר את עיירת החוף סידי קאווקי. המסע שתוכנן במקור ל-13 ימי צילום התארך לכמעט שישה שבועות. באותן שנים בדיוק כן צולמו סרטים אמריקאיים באמירויות: פחות משנתיים אחר כך הופיע רצף הטיפוס על בורג' חליפה בדובאי בסרט משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים, כך שהמחסום נגע לתוכן המסוים של הסרט הזה.
הקאסט
ארבע השחקניות המרכזיות חזרו במלואן: שרה ג'סיקה פרקר כקארי ברדשו, קים קטרל כסמנתה ג'ונס, קריסטין דיוויס כשרלוט וסינתיה ניקסון כמירנדה. לצידן שבו כריס נות' כמר ביג, ג'ון קורבט כאיידן שו, דיוויד אייגנברג כסטיב בריידי, אוון הנדלר כהארי גולדנבלט, ג'ייסון לואיס כסמית' ג'רוד, ווילי גרסון כסטנפורד ומריו קנטונה כאנתוני. אליס איב מגלמת את אירן המטפלת, רזא ג'פרי את גאוראו, הבטלר ההודי במלון שמסביר לקארי עד כמה תנאי ההעסקה שלו רעועים, אמיד ג'לילי את מנהל המלון וארט מאליק את השייח' ח'אלד. פנלופה קרוס מופיעה לרגע קצר כבנקאית בשם כרמן, ומיילי סיירוס, טים גאן וליזה מינלי מופיעים כעצמם. בט מידלר צולמה באתר ההפקה אך אינה מופיעה בגרסה הסופית.
הפקה, אופנה ומוזיקה
התקציב עמד על כ-95 מיליון דולר, כשלושים מיליון יותר מהסרט הראשון, ושרה ג'סיקה פרקר קיבלה כחמישה עשר מיליון דולר ותמלוגים עבור תפקידה הכפול כשחקנית ראשית ומפיקה. לצידה הפיקו את הסרט קינג, דארן סטאר יוצר הסדרה וג'ון מלפי. פטרישה פילד חזרה לעצב את התלבושות, מרכיב שהוא לב העניין בסדרה הזאת, והכובעים נעשו בידי פרודנס מילינרי עבור ויוויאן ווסטווד. את הצילום ביצע ג'ון תומאס, את העריכה מייקל ברנבאום, ואת המוזיקה המקורית כתב אהרון זיגמן, בביצוע תזמורת האולפנים של הוליווד. אורך הסרט 146 דקות, יותר משעתיים וחצי, והוא הופץ על ידי וורנר בראדרס בשיתוף ניו ליין סינמה, HBO Films וווילג' רודשואו. הטריילר שיצא באפריל 2010 נשען על "אמפייר סטייט אוף מיינד" של ג'יי זי ואלישיה קיז.
ההתקבלות: ביקורות קשות מול קופות מלאות
הביקורות היו שליליות באופן חריג. ברוטן טומייטוס עומד הסרט על 16 אחוזי המלצה מתוך 217 ביקורות, בציון ממוצע של 3.9 מתוך 10, לעומת 49 אחוזים לסרט הראשון. הטענות החוזרות היו עלילה דקה שנמתחת על פני אורך מופרז, וייצוג של המזרח התיכון שנתפס כבור ומתנשא. סטיבן פרבר מ"הוליווד ריפורטר" כתב שהסרט אנטי מוסלמי במפורש, הדלי פרימן מה"גרדיאן" הגדירה את הטריילרים כגובלים בגזענות, ומארק קרמוד קבע אותו כסרט הגרוע ביותר של 2010. רוג'ר איברט העניק לו כוכב אחד מתוך ארבעה ותיאר את הדמויות כריקניות. ביקורתה הזועמת של לינדי ווסט ב"סטריינג'ר" הפכה בעצמה לפריט תרבותי מצוטט.
בקופות התמונה הייתה אחרת. הסרט נפתח ב-3,445 אולמות בצפון אמריקה, אחד הפתיחים הרחבים ביותר לקומדיה רומנטית בדירוג מבוגרים, והכניס 31 מיליון דולר בשלושת ימי הפתיחה, 45.2 מיליון בארבעה ימים ו-51 מיליון בסוף השבוע הארוך של יום הזיכרון האמריקאי, מקום שני אחרי "שרק לנצח". בזירה הבינלאומית הוא הוביל את הטבלה בגרמניה חמישה שבועות ברציפות, בבריטניה שלושה ובאוסטרליה שניים. סך ההכנסות הגיע ל-294.7 מיליון דולר, מהם 95.3 מיליון בצפון אמריקה. זו ירידה של כרבע לעומת הסרט הראשון, ובכל זאת הקומדיה הרומנטית המכניסה ביותר של 2010.
פרסים ומה שבא אחר כך
בטקס פרסי פטל הזהב של 2011 קיבל הסרט שבע מועמדויות, כולל הסרט הגרוע ביותר, הבמאי הגרוע והתסריט הגרוע, וזכה בשלושה: השחקנית הגרועה, שהוענק במשותף לארבע הכוכבות, הצמד או ההרכב הגרוע, שהוענק לכל הקאסט, והמשך או חיקוי גרוע. חוג מבקרי הקולנוע של אוקלהומה בחר בו כ"סרט הגרוע באופן ברור", ואיגוד עיתונאיות הקולנוע העניק לו את פרס היכל הבושה ואת הפרס להמשך שלא היה צריך להיעשות. באותה שנה עצמה הוא היה מועמד לפרס בחירת הקהל לקומדיה האהובה, פער שממחיש היטב את המרחק בין המבקרים לקהל הליבה של הסדרה.
סרט שלישי היה בהכנה במשך שנים ובסופו של דבר לא יצא לפועל. קים קטרל סירבה לשוב לתפקיד, בין היתר משום שהתסריט המוצע כלל את מותו של מר ביג וקו עלילה בעייתי עבור סמנתה, ולדבריה היא כבר עברה מזמן את קו הסיום עם הדמות. חלק מאותו חומר עלילתי גולגל בסופו של דבר לסדרת ההמשך "ואז פתאום", שעלתה ב-2021 ורצה שלוש עונות. "סקס והעיר הגדולה 2" נשאר אפוא נקודת הסיום של הפרק הקולנועי, ודוגמה מובהקת לסרט שהפנטזיה שהוא ניסה למכור התנגשה חזיתית במקום שבו בחר להציב אותה.