"גולדן איי" (GoldenEye) הוא הסרט השבעה עשר בסדרת ג'יימס בונד, והוא יצא לאקרנים בנובמבר 1995 אחרי שש שנים שבהן הסדרה לא הפיקה דבר. ההפסקה הזו לא נבעה מחוסר עניין אלא מסכסוך משפטי ממושך בין אולפני MGM/UA לבין חברת ההפקה דנז'אק על זכויות ההפצה, סכסוך שהקפיא את הזיכיון בדיוק בשנים שבהן העולם שסביבו נבנתה הסדרה התפרק. כשהמצלמות חזרו לפעול, ברית המועצות כבר לא הייתה קיימת, טימותי דלטון פרש מהתפקיד באפריל 1994 אחרי שחוזהו פג, והשאלה שעמדה בפני המפיקים לא הייתה איך לעשות עוד סרט בונד אלא האם יש עדיין מקום לדמות כזו.
הקפיצה מהסכר
התשובה מגיעה בשלוש הדקות הראשונות. בונד עומד על שפת סכר בטון עצום, מתקן את העניבה, ונופל 220 מטרים אל התהום. הפעלול צולם על סכר קונטרה בעמק ורזסקה שבקנטון טיצ'ינו, כשני קילומטרים במעלה הזרם מאגם מאג'ורה, ובוצע בידי הפעלולן הבריטי וויין מייקלס. הקפיצה נרשמה כשיא עולם לקפיצת באנג'י ממבנה קבוע, ובסקר של ערוץ Sky Movies משנת 2002 היא נבחרה לפעלול הקולנועי הטוב בכל הזמנים. בסרט הסכר מגלם מתקן נשק כימי סובייטי בארכנגלסק, אבל בפועל הוא הפך לאתר עלייה לרגל: זמן קצר אחרי יציאת הסרט החלו בעליו להשכיר גישה למפעיל באנג'י מסחרי, ומאז קפצו משם יותר מעשרת אלפים אנשים. זהו אחד המקרים הבודדים שבהם סצנת פתיחה בסרט פעולה יצרה אטרקציה של ממש בתחום תיירות בשווייץ, לצד מוקדי הספורט האתגרי הוותיקים של המדינה כמו אינטרלאקן.
העלילה: בוגד מבפנים
בפרולוג, בונד ושותפו הסוכן 006, אלק טרבליאן, פורצים למתקן הסובייטי. טרבליאן נורה למוות מול עיניו של בונד, וזה נמלט. תשע שנים אחר כך מתברר שגולדן איי, נשק לוויין שמסוגל לשגר פולס אלקטרומגנטי ולמחוק כל מערכת אלקטרונית באזור שלם, נגנב מבסיס בסיביר. הגניבה בוצעה בידי הגנרל אורומוב וקסניה אונטופ, שוכרת חרב לשעבר מהחיל האווירי הסובייטי, והשורדת היחידה מהטבח בבסיס היא מתכנתת בשם נטליה סימונובה. החקירה מובילה את בונד לסנט פטרסבורג, ושם מתגלה שהאיש שמפעיל את המערכת הוא טרבליאן עצמו, שלא מת מעולם. המניע שלו אישי ולא אידיאולוגי: הוריו היו קוזקים משבט לינץ, שהבריטים הסגירו לסטלין אחרי מלחמת העולם השנייה. הבחירה הזו היא הפתרון של הסרט לבעיית הנבל שאחרי המלחמה הקרה. האויב אינו מעצמה זרה אלא בבואה של הגיבור, מישהו שעבר את אותה הכשרה, מכיר את אותם נהלים ויודע בדיוק מה בונד יעשה.
הקאסט
פירס ברוסנן היה מועמד לתפקיד כבר ב-1986, אבל הסכם הטלוויזיה שלו על "רמינגטון סטיל" מנע ממנו לקחת אותו. כשהוא סוף סוף נכנס לתפקיד הוא הביא איתו איזון בין הקלילות של רוג'ר מור לקשיחות של שון קונרי, ובעיקר תודעה עצמית לגבי מה שהדמות מייצגת. שון בין מגלם את טרבליאן בשקט מאיים ובלי שום פאתוס, איזבלה סקורופקו מגלמת את נטליה כדמות שמסרבת לתפקיד הנלווה, ופאמקה יאנסן יוצרת בקסניה אונטופ אחת מדמויות הנבל הזכורות בסדרה כולה. סביבם נבנה מערך תומך חזק: רובי קולטריין כוולנטין ז'וקובסקי, ג'ו דון בייקר כג'ק וייד מהסי-איי-איי, אלן קאמינג כהאקר הרברבן בוריס גרישנקו, גוטפריד ג'ון כאורומוב וצ'קי קריו כשר ההגנה מישקין. דזמונד ללווין חוזר כ-Q, וסמנתה בונד נכנסת לתפקיד מאני פני.
השינוי המשמעותי ביותר בקאסט הוא ג'ודי דנץ', האישה הראשונה שגילמה את M. בסצנה אחת חדה היא מגדירה את בונד כדינוזאור שוביניסטי ושריד של המלחמה הקרה, ובכך הסרט מקדים את הביקורת שהייתה מופנית אליו ממילא. דנץ' נשארה בתפקיד שבעה סרטים, עד 2012.
הפקה, מוזיקה וכותרות
מרטין קמפבל, שהגיע מהטלוויזיה הבריטית, נבחר לביים. הצילום נעשה בידי פיל מהו, העריכה בידי טרי רולינגס והעיצוב האמנותי בידי פיטר לאמונט. מכיוון שאולפני פיינווד לא היו זמינים, ההפקה הסבה מפעל רולס רויס נטוש בליוונדן שבהרטפורדשייר לאולפן מלא, מהלך שהפך מאוחר יותר את המקום לאחד מאתרי ההפקה החשובים בבריטניה. סצנות הקזינו וההדגמה של מסוק הטייגר צולמו במונטה קרלו, מרדף הטנק ברחובות סנט פטרסבורג צולם בחלקו בעיר עצמה ובחלקו על מסלול המראה ישן בליוונדן ונמשך כשישה שבועות, וצלחת הלוויין בסיום היא מצפה הכוכבים ארסיבו בפוארטו ריקו. זהו גם סרט בונד הראשון שהשתמש בתמונות ממוחשבות, והעבודה האחרונה של אמן האפקטים דרק מדינגס, שלזכרו הוקדש הסרט.
ג'ון בארי, שחתום על מרבית הפסקולים בסדרה, סירב להצעה לחזור, ובמקומו הובא המלחין הצרפתי אריק סרה. הפסקול האלקטרוני שלו היה השנוי ביותר במחלוקת בתולדות הסדרה, ומוזיקת מרדף הטנק אף הוחלפה בקטע שכתב ג'ון אלטמן. שיר הנושא, לעומת זאת, זכה להצלחה: הוא נכתב בידי בונו ודה אדג' מלהקת U2 ובוצע בידי טינה טרנר. את רצף כותרות הפתיחה, שבו מופלים פסלים סובייטיים, עיצב דניאל קליינמן, שירש את מוריס בינדר.
התקבלות, הכנסות ומשחק המחשב
הסרט הופק בתקציב של כ-60 מיליון דולר והכניס יותר מ-356 מיליון דולר ברחבי העולם, מקום רביעי בטבלת 1995. ב-Rotten Tomatoes הוא מחזיק ב-81 אחוזי המלצה, וקהל הבכורה העניק לו ציון A מינוס. הוא היה מועמד לשני פרסי באפט"א, בקטגוריות פס קול ואפקטים חזותיים, ולשני פרסי סאטרן. המוניטין שלו רק השתפר עם השנים, ובסקר של חוקרי קולנוע משנת 2021 הוא נבחר לסרט הבונד הטוב בסדרה.
מורשת נפרדת לגמרי נוצרה ב-1997, כשאולפן Rare הבריטי שחרר את משחק הירי "גולדן איי 007" לנינטנדו 64. המשחק, שנבנה על בסיס הסרט אך חרג ממנו לחלוטין, הפך לאחד ממשחקי הירי המשפיעים בהיסטוריה, ובמיוחד למשחק שהמציא בפועל את מצב הריבוי המקומי במסך מפוצל כפי שהוא מוכר היום. שם הסרט עצמו לקוח מאחוזתו של איאן פלמינג בג'מייקה, שנקראה על שם מבצע בריטי מימי מלחמת העולם השנייה. אחרי רישיון להרוג נראה שהסדרה מיצתה את עצמה, וכעבור אחת עשרה שנים קמפבל יידרש לבצע את אותו תרגיל בדיוק בסרט קזינו רויאל, כשהוא מכניס שחקן חדש נוסף לתפקיד ומאתחל את הסדרה בשנית.