"טריפל איקס" (xXx) יצא לאקרנים באוגוסט 2002, ובניגוד לרוב סרטי הפעולה של אותה שנה הוא לא נולד מתוך ספר, מתוך קומיקס או מתוך סרט קודם, אלא מתוך החלטה עסקית. אולפני קולומביה ורבולושן סטודיוז רצו סדרת ריגול משלהם, כזו שתפנה לקהל צעיר יותר מזה שהלך אז לסרטי ג'יימס בונד. הבמאי רוב כהן, המפיק ניל מוריץ והשחקן וין דיזל הגיעו ישירות מ"מהיר ועצבני" של 2001, והנוסחה שעבדה שם, גיבור מחוץ לחוק שמגויס בעל כורחו על ידי רשויות החוק, עברה כמעט כפי שהיא לעולם הריגול. השלט הענק שפרסם את הסרט בהוליווד הוצב באוגוסט 2001, לפני שהתסריט של ריץ' ווילקס בכלל נכתב.
העלילה: מגויס שאין לו שום קשר למודיעין
קסנדר קייג' הוא ספורטאי אתגרי, פעלולן וכוכב אינטרנט שמפרסם סרטוני מחאה שבהם הוא גונב ומנפץ מכוניות של פוליטיקאים. אחרי שסוכן NSA מוסווה נהרג בהופעה של רמשטיין, מחליט הסוכן הבכיר אוגוסטוס גיבונס לגייס דווקא אותו. ההיגיון שמוצג בסרט הוא הפוך מהמקובל בז'אנר: ארגון הטרור אנרכיה 99 מזהה מיד כל אדם שעבר הכשרה צבאית או מודיעינית, ולכן הכשרה היא חיסרון ולא יתרון. קייג' מקבל חנינה בתמורה למשימה, עובר שני מבחני התאמה שהוא כלל לא יודע שהם מבחנים, ונשלח לפראג כדי לחדור לארגון.
אנרכיה 99, בראשות יורגי, חייל סובייטי לשעבר שהפך לאיש עסקים עשיר עם מועדוני לילה וטירה פרטית, השיג נשק ביולוגי מתקופת המלחמה הקרה בשם "ליל שקט". התוכנית היא לשגר אותו באמצעות רחפן ימי בשם "אחאב" ולהפיץ אותו על פני יבשת שלמה, מתוך אמונה שהתוצאה תהיה קריסת כל סדר שלטוני. במקביל מתפתח קו הדמות של ילנה, לכאורה בת זוגו של יורגי, שמתגלה כסוכנת רוסית שננטשה על ידי מפעיליה. הסיום נבנה כרדיפה על נהר, שבה קייג' מנסה לעצור את "אחאב" לפני שהצבא המקומי יפציץ אותו ויפיץ בעצמו את החומר.
הניסיון להחליף את בונד
המהלך המרכזי של הסרט הוא מהלך של מיצוב. גיבונס אומר במפורש שהעידן של הסוכן בחליפה נגמר, והסרט כולו בנוי כדי להוכיח את זה: במקום סמוקינג יש מעיל פרווה ובגדי סנובורד, במקום מרטיני יש בירה, ובמקום גאדג'טים אלגנטיים יש נשק שמוסווה כפלסטרים ומשקפת שרואה דרך קירות, כלומר בדיוק אותם גאדג'טים אבל בגרסה גסה יותר. וין דיזל, שקיבל תמורת התפקיד סכום שנאמד בכעשרה מיליון דולר, מגלם את קייג' בלי שום ניסיון להיות מתוחכם, וזו ההגדרה של הדמות ולא כישלון של השחקן. סמואל ל. ג'קסון מגלם את גיבונס עם צלקת חוצה פנים ובטון היבש שהוא שומר לתפקידים כאלה, אסיה ארג'נטו מגלמת את ילנה, ומרטון צ'וקאש מגלם את יורגי כנהנתן משועמם ולא כמוח על. בתפקידי משנה מופיעים דני טרחו, ריצ'י מילר, מייקל רוף כטכנאי הגאדג'טים והראפרית איב.
ההשוואה לבונד לא נשארה בחדרי השיווק. רוג'ר אברט כתב שבדרך הפאנקיסטית שלו הסרט טוב כמו סרט בונד טוב, מה שהיה אז אמירה חריפה למדי. ארבע שנים אחר כך תגיב סדרת בונד עצמה בדרך אחרת לגמרי, כשתאפס את עצמה בקזינו רויאל ותבחר בכיוון ההפוך: פחות ראווה, יותר פגיעוּת.
פראג כזירת הצילום
רוב הסרט מתרחש בעיר ורובו גם צולם בה, ולא בסטודיו. הצלם דין סמלר, זוכה האוסקר על "רוקד עם זאבים", והמעצב גאווין בוקה, שעיצב את הטרילוגיה המקדימה של "מלחמת הכוכבים", עשו שימוש נרחב בגשרים, בגגות ובמועדונים האמיתיים של העיר, ומבקרי הקולנוע ציינו באותה שנה שהעיר עצמה היא אחת האטרקציות הגדולות של הסרט. עבור צופים שמכירים תיירות בצ'כיה מהצד של הסמטאות ובתי הקפה, זו הזדמנות לראות את אותם מקומות מזווית שונה לגמרי. כמה ממטוסי הסוחוי Su-22 שהופיעו בסרט הוצאו משירות חיל האוויר המקומי באותה שנה ממש, ואלה היו כמעט הפעולות האחרונות שלהם.
הפעלולים והמחיר ששולם עליהם
הסרט נשען כמעט כולו על פעלולים ממשיים. וין דיזל ביצע חלק לא מבוטל מהם בעצמו, ורוב כהן תיאר זאת בכך שדיזל עשה יותר משהיה צריך ופחות ממה שרצה. באחד הצילומים של סצנת המפולת נפל דיזל על ראשו ולא זז, והצוות חשש לצווארו. הקפיצה מהקורבט אל התהום צולמה בגשר פורסטהיל בקליפורניה ובוצעה בידי הפעלולן טים ריגבי במסכת פנים של דיזל, וקפיצת האופנוע בוצעה בידי רוכב המוטוקרוס ג'רמי סטנברג, שפניו הוחלפו בדיגיטל.
ההפקה גם גבתה חיי אדם. הארי אוקונור, הכפיל של דיזל, נהרג ב-4 באפריל 2002 כשנפגע מעמוד של גשר פאלאצקי במהלך צילום מצנח רתום מעל הנהר. הטייק הראשון של הפעלול הושלם בשלום והוא זה שנכלל בסרט המוגמר, שהוקדש לזכרו. את האמינות בעולם הספורט האתגרי סיפקו הופעות אורח של טוני הוק, מאט הופמן, קארי הארט ומייק ואלי, שמופיעים כשחקני רקע ומחזקים את התחושה שהדמות מגיעה מתת תרבות אמיתית.
הפסקול והרוח של 2002
הפתיחה של הסרט מתרחשת בהופעה אמיתית של רמשטיין המבצעים את "Feuer Frei", וקטע זה הופיע גם באוסף הווידאו של הלהקה מזווית ההופעה. בסצנת המועדון מופיע צמד אורביטל ומנגן קטע ייחודי שנכתב לסרט. אלבום הפסקול, שיצא שלושה ימים לפני הסרט, אסף את מפת המוזיקה של אותו רגע בדיוק: קווינס אוף דה סטון אייג', דראונינג פול, הייטברד, מאשרומהד, N.E.R.D, מובי, נלי וליל ווין. האלבום הגיע למקום התשיעי במצעד הבילבורד ולמקום הראשון במצעד הפסקולים, בעוד שהמוזיקה המקורית של רנדי אדלמן יצאה בדיסק נפרד. הרכב כזה של מטאל, ראפ ואלקטרוניקה על אלבום אחד הוא כמעט תעודת זהות של תחילת שנות האלפיים, ורבים מזכירים את הסרט היום דווקא בזכותו.
קופות מול ביקורות
הפער בין הקהל לביקורת היה חד. הסרט נפתח ב-3,374 בתי קולנוע והכניס בסוף השבוע הראשון כ-44.5 מיליון דולר, מקום ראשון, והחזיק בו גם בשבוע השני. בסיכום הוא הכניס כ-142 מיליון דולר בצפון אמריקה וכ-277 מיליון דולר בעולם, מול תקציב שנע בין 70 ל-88 מיליון, והיה הסרט הרווחי הארבעה עשר של 2002. הציון ברוטן טומייטוס עומד על 48 אחוזים מתוך 180 ביקורות, המטהקריטיק על 48 מתוך 100, אבל ציון הקהל של סינמהסקור היה מינוס A, אחד הפערים הבולטים של אותה שנה. פיטר טראוורס כתב שקשה לשנוא סרט שיודע לצחוק על עצמו, מגזין "אמפייר" נתן שלושה כוכבים וקבע שהתסריט קטוע, והסרט אף היה מועמד לפרס פטל הזהב בקטגוריה ייעודית לסרטים שמכוונים לבני נוער.
מה נשאר מהסרט
הסדרה שנועדה להיוולד כאן לא ממש קמה. ההמשך של 2005 יצא בלי דיזל ונכשל, והפרק השלישי הגיע רק ב-2017 והחזיר אותו לתפקיד. אבל כמסמך תקופתי "טריפל איקס" מחזיק מעמד היטב: הוא לוכד את הרגע שבו ספורט אתגרי, ניו מטאל ואסתטיקה של מצלמות וידאו קטנות נכנסו יחד לתוך סרט אולפן גדול, והוא עשה זאת שנה בלבד לפני שהז'אנר יפנה לכיוון הריאליזם הקודר של סדרת בורן ובהמשך גם של משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים. במובן הזה הוא לא הצליח להחליף את בונד, אבל הוא כן סימן בבירור מה הקהל של אז רצה לראות.